התחושה שלא אוהבים אותנו יכולה להיות קשה במיוחד, משום שהיא נוגעת בצורך מאוד בסיסי שלנו — להרגיש מחוברים לאחרים.
אבל חשוב לעשות הבחנה בין הרצון להיות אהוב לבין הצורך להרגיש שכל אדם אוהב אותנו.
אי אפשר לשלוט ברגשות של כל אדם אחר.
המטרה אינה להגיע למצב שבו כל אדם שאנחנו פוגשים מיד אוהב אותנו.
המטרה יכולה להיות הרבה יותר מציאותית:
להרגיש יותר בטוח גם בלי לדעת בדיוק מה האדם השני חושב עלינו.
כאשר אנחנו מצליחים להיות נוכחים יותר בסיטואציה, אנחנו יכולים להפנות פחות תשומת לב לניסיון לקרוא את מחשבותיהם של אחרים, ויותר לחוויה שלנו.
איך אני רוצה לדבר?
איך אני רוצה להתנהג?
איזה אדם אני רוצה להיות במפגש?
איך הייתי רוצה להרגיש בזמן שאני עושה את זה?
זו יכולה להיות נקודת שינוי משמעותית.
כי במקום שכל המפגש יהיה מבחן שבו אנחנו מחכים לראות אם האדם השני "מאשר" אותנו, אנחנו מתחילים להיות שותפים פעילים ביצירת החוויה שלנו.